מאת: יוסי מאוטנר
כותב המאמר: יוסי מאוטנר (5706512-050)
מרכז מגמת המוסיקה תיכון מנור-כברי.
לתגובות נא לשלוח לכתובת:
שנתיים מסיום קורס "פיתוח בחשיבה המצאתית" על פי שיטת T.I.S., בהנחייתו של ד"ר ינקו
גולדנברג שנערך ב"רגבה;", מענינים אותי קשרים בין עקרונות השיטה ליצירה אמנותית חדשה.
האם ניתן להעזר בידע הנלמד בקורס על מנת ליצור מוסיקה שתחשב יצירתית?
כדי לענות על שאלה זו יש להגדיר בראש ובראשונה באילו תנאים נחשבת יצירה מוסיקלית
כלשהי ל"יצירת מופת;".
1. מה הופך את יצירותיהם של באך או מוצרט, בטהובן, שוברט, דביסי או סטראוינסקי
לנעלות יותר על פני מלחינים אחרים בני תקופתם?
2. איך קורה שיצירה הנכתבת בתקופה כלשהי, על פי עקרונות מוסיקליים של אותה תקופה,
נשארת עדיין חיונית ורלוונטית עבורינו מאות שנים אחרי?
3. האם ניתן למצא מאפינים מוגדרים המופיעים ביצירות המופת ואשר יכולים, אולי, להסביר
את הצלחתם?
מתוך נתוח מעמיק של רוב יצירות המופת המוכרות, במסגרת עבודתי, הגעתי למסקנות מספר:
א. אחת הסיבות לכינוי יצירה מוסיקלית "יצירת מופת" תלוי במורכבות הפנימית של החומר
המוסיקלי. יצירה אשר ניתן למצא בה מאפינים נוספים למובן מאליו נחשבת ברמה יצירתית
גבוהה ביותר.
ב. יצירותיהם של המלחינים הגדולים אינם תואמים ב%100- לחוקי הסגנון הנהוג בתקופתם
המופיע אצל מלחינים אחרים פחות מפורסמים.
ג. לא ניתן למצוא מערכת חוקים ברורה אשר תביא להצלחתה של יצירה. ההפתעות הרבות-
הן שהופכות אותה למיוחדת.
כדוגמא לקוראים "לא מוסיקאים" אפשר לקחת את שירו של ביאליק "גבעולי אשתקד;".
לכאורה שיר טבע המספר על האביב המגיע אל הגן. עם זאת ניתן למצא בשיר את כל
המאפינים הסימבוליסטים,
על תקופה שנגמרה מנהגים ואורחות חיים ש"מזמרת הגנן" מקצצת, ואף פחד מסויים מאיבוד
הפופולריות של הכותב עצמו נוכח יוצרים מתחרים (אלתרמן).
במוסיקה התגלתה בפני תופעה מענינת הקשורה למושג "העולם הסגור;".
ככל שהמלחין משתמש ברעיונות הקטנים הראשונים שהציג בתחילת היצירה, כך נחשבת היצירה
לאיכותית יותר.
ברור שלמצוא קשרים תימטיים (נושאיים) אצל באך זה דבר פשוט יותר, שכן
באך השתמש בתבניות וטכניקות חיקוי למיניהן המחיבות שימוש באותם מרכיבים מוסיקליים.
אצל מלחינים קלאסיים, רומנטיים ומלחיני המאה העשרים יותר קשה למצא קשרים מסוג אלה.
בחרתי כדוגמה את "הסונטה לאור הירח" של בטהובן כדי להציג שימוש ב"עולם הסגור;".
ולהפתעתנו, נראה נושא הראשון של היצירה בתפקיד ה"טנור" (התוים השלישיים מלמעלה)
והנושא השני מופיע בתפקיד ה"אלט" (התוים השניים מלמעלה) בטרנספוזיציה לצליל דו
כצליל ראשון במקום סי. תופעה של הופעת הנושאים של היצירה בתוך קטע ההקדמה
נחשבת לדעתי יצירתית על פי עקרונות "העולם הסגור" בין אם המלחין התכוון לכך או לא.
תופעות דומות ניתן למצא ב"לידר" של שוברט, ברקויאם של מוצרט כמעט בכל היצירות של
בארטוק בחלק גדול מהיצירות של דביסי ועוד מלחינים.
אני מדגיש כי אין לבלבל תופעה זו של "העולם הסגור" עם יצירות בסגנון המינימליסטי
של ג'ון קייג' או פיליפ גלאס, אשר מראש החליטו על שימוש במינימום אמצעים על מנת ליצור
מקסימום הבעה מוסיקלית.
באותה מידה אין לחפש תופעה מסוג זה באמנות פלאסטית הנובעת מאותו רעיון.
אפשר היה למשל לטעון כי הציורים הכחולים של פיקאסו מהוים דוגמה לשימוש בעולם הסגור של
הצבע. זה כמובן מגוחך ולא אחראי. "התקופה הכחולה" של הצייר מוכיחה לנו הצופים את
מידת מורכבותו של הגוון הכחול ולא מציגה שום עקרון של שימוש באותם מרכיבי סביבה
או כדומה.
פתרון המצאתי של מוצרט
פתרון של "הוספת מימד" (שינוי אופי הקשר בין שני משתנים- נקרא גם "שבירת סימטריה;")
נמצא בסימפוניה הקונצרטנטית במי במול לויולה וכינור מאת מוצרט.
כיוון שהסולם מאד לא נוח לנגני מיתר, כתב מוצרט לכל התזמורת בסולם המקורי- מי במול
ולסולו הוא כתב בסולם רה, עם הערה למורה בתחילת הפרטיטורה לכוון את הכלי בחצי טון
למעלה. בגרף שמאל התפקיד לתזמורת ובימין התפקיד לסולו אחרי כיוון שונה של הכלי.
הפתרון ההמצאתי של מוצרט יצר ניתוק קשר בין כמות הבמולים ביצירה והקושי בניגונה.
כל הזכויות שמורות © 1999-2023 הצהרת נגישות
